הרעיון מתגבש
פרופ׳ אלן קריבייה מציע להחליף מסתם אאורטלי דרך צנתר - רעיון שנתפס אז ככמעט בלתי אפשרי.
כך עבר טיפול שנועד בתחילה לחולים ללא אפשרות ניתוחית - מרעיון נועז, דרך פיתוח הנדסי ישראלי והשתלה ראשונה בצרפת, לאחת ההתפתחויות המרכזיות ברפואת הלב המודרנית.
במשך עשרות שנים החלפת מסתם אאורטלי בניתוח הייתה הטיפול היחיד שהאריך חיים בהיצרות אאורטלית קשה. אבל חלק מהחולים היו מבוגרים מאוד, שבריריים או עם מחלות רקע שהפכו את הניתוח למסוכן מדי. פרופ׳ אלן קריבייה ביקש לפתור בדיוק את הפער הזה: להכניס מסתם ביולוגי מכווץ דרך כלי הדם, לפתוח אותו בתוך המסתם המסויד ולהחזיר זרימה תקינה - בלי לפתוח את בית החזה.
האתגר לא היה רק רפואי. היה צורך לבנות מסתם בעל עלים ביולוגיים שיכול להידחס לקוטר קטן, לעבור במערכת הובלה, להיפתח במקום מדויק, להיצמד לטבעת מסוידת ולעבוד מיד תחת לחצים גבוהים. החיבור בין הקרדיולוגיה הצרפתית, יזמות PVT והנדסה ישראלית היה שלב מכריע בדרך מאיור על נייר להשתלה באדם.
לאחר שחברות גדולות דחו את הרעיון, הוקמה בשנת 1999 חברת PVT. חברת Aran R&D מקיסריה הסכימה להשקיע ולהשתתף בפיתוח. אסף בש וצוותו עבדו על מבנה התומכן, כוח רדיאלי, עמידות, דחיסת המסתם ומערכות ההובלה - רכיבים שאפשרו את המעבר מהקונספט לניסויים ולבסוף לטיפול באדם.
התרומה הישראלית לא הייתה הערת שוליים: היא הייתה חלק מהשרשרת ההנדסית שחיברה בין החזון הקליני לבין מסתם שניתן היה להשתיל בפועל.לקריאת סקירתו ההיסטורית של פרופ׳ קריבייה ↗
כל שלב הרחיב את בסיס הראיות, שיפר את המכשור והעביר את TAVR בהדרגה מחולים ללא אפשרות ניתוחית לאוכלוסיות רחבות יותר.
פרופ׳ אלן קריבייה מציע להחליף מסתם אאורטלי דרך צנתר - רעיון שנתפס אז ככמעט בלתי אפשרי.
הוקמה Percutaneous Valve Technologies. חברת Aran R&D מקיסריה, המהנדס אסף בש והצוות הישראלי סייעו להפוך את הקונספט למסתם בתוך תומכן ולמערכת שניתן לכווץ ולהוביל בצנתר.
בדיקות כוח רדיאלי, עמידות, מערכות הובלה וניסויי בעלי חיים מספקים את הידע שנדרש לקראת טיפול ראשון באדם.
ברואן שבצרפת מושתל מסתם בצנתור בחולה בן 57 עם היצרות קשה, הלם קרדיוגני וסיכון ניתוחי קיצוני.
Edwards Lifesciences רוכשת את PVT ב־2004; ב־2007 מתקבל אישור CE באירופה למערכת Edwards SAPIEN.
במטופלים שלא התאימו לניתוח, המחקר מראה יתרון הישרדותי ל־TAVR לעומת טיפול רגיל - נקודת מפנה קלינית.
ה־FDA מאשר תחילה טיפול בחולים שאינם נתיחים, ובהמשך בחולים בסיכון ניתוחי גבוה.
מערכות מתרחבות־עצמית מצטרפות לשימוש בארה״ב; קטטרים דקים יותר, אטימה טובה יותר ותכנון CT מדויק משפרים את הפרוצדורה.
PARTNER 2 ומחקרים נוספים מרחיבים את בסיס הראיות ואת ההתוויות גם למטופלים בסיכון ניתוחי בינוני.
PARTNER 3 ו־Evolut Low Risk משנים את גבולות הטיפול. באותה שנה מספר פעולות TAVR בארה״ב עובר לראשונה את כלל ניתוחי SAVR.
הבחירה אינה מבוססת רק על סיכון ניתוחי: גיל, אנטומיה, מסתם דו־צניפי, עורקים כליליים, עמידות המסתם ואפשרות להתערבות עתידית נכנסים למרכז ההחלטה.
התחום מתמקד בדור הבא של מסתמים, TAVR בתוך מסתם קודם, שמירת גישה כלילית, מניעת סיבוכים והתאמה אישית של רצף הטיפולים.
הגרף משחזר בעברית את נתוני מרשם STS/ACC TVT. המספרים הם נפחי פעולות שנתיים בארה״ב, ואינם השוואה ישירה של התאמה או תוצאות עבור מטופל מסוים.
ברוב המקרים הטיפול מתבצע דרך עורק המפשעה, ללא פתיחת בית החזה וללא מכונת לב־ריאה.
ניידות מוקדמת ושהות קצרה יותר בבית החולים הפכו לחלק מהמסלול המקובל בחולים מתאימים.
מדידות טבעת המסתם, גובה העורקים הכליליים, הסתיידות ונתיב הגישה מאפשרים התאמה מדויקת יותר.
גיל לבדו או ציון סיכון לבדם אינם מספיקים. יש לשלב אנטומיה, מחלות רקע, העדפות המטופל ותוחלת חיים.
במטופלים צעירים חשוב במיוחד לחשוב על עמידות המסתם, טיפול עתידי וגישה לעורקים הכליליים לאחר ההשתלה.
ניתוח עשוי להיות הבחירה העדיפה כאשר נדרש מעקף, תיקון אבי העורקים, טיפול במסתם נוסף או כשאנטומיית TAVR אינה מתאימה.